הורים נגמלים ממוצץ

PPH מניעה/ 

 

 

במחקר בהתפתחות התינוק שנערך לפני עשרות שנים גילו כי השנה הראשונה של העולל היא שלב אוראלי ולתינוק יש צורך גדול במציצה. מתגלית זו עד להפיכת המוצץ כמוצר פופולארי בקרב התינוקות שקשה לראות אימא טרייה שבערכת הלידה לא תרכוש מוצץ לתינוקה, אפילו שעדיין לא נולד ולא יודעת אם היא תצטרך או לא. התירוץ המרכזי מחקרי הוא המוצץ נועד למלא את הצורך במציצה.

 בפועל למוצץ תפקידים רבים:

 

דפוס בלימה, בספרה של ד"ר אלטה סולטר: "בכי והתקפי זעם,  כיצד להגיב לבכיים של תינוקות וילדים" היא מגדירה את המוצץ כדפוס בלימה. כאשר התינוק רוצה לבכות מכל סיבה שהיא, מיד בולמים לו את היכולת לשחרר את רגשותיו דרך הבכי ודוחפים לו מוצץ לפה. בשפה העממית: מוצץ= סתום פה. לפי גישתה של ד"ר סולטר, לאחר מחקרים ותצפיות רבים על תינוקות וילדים, אומרת כי תינוק או ילד בבכיים מבטאים צורך מסוים. יכול להיות צורך פיזי של אכילה, אי נוחות מסוימת, אך לא פחות חשוב לתינוק יש צורך בפריקת רגשות.

בעולמו של התינוק יש הרבה חדש. המון גירויים והוא לא מספיק לעבד את כולם. נוצר עומס נפשי ורגשי שהתינוק פורק אותו על ידי בכי. במצב כזה אין למנוע מהתינוק לבכות (על ידי מוצץ בעיקר), אלא לחבק אותו ולהקשיב לבכיו לומר לו דברי עידוד וחיזוק עד שיירגע ויסיים לפרוק רגשותיו. באם ההורה מונע את פריקת הרגשות של התינוק או הילד ייווצרו משקעים רגשיים שיתבטאו בהתנהגות לא רגועה או אפילו בחולי ממש.

 

השנה הראשונה היא השלב האוראלי של התינוק. בפה ישנם חיישני עצבים רגישים ביותר. בשלב זה התינוק מכיר את סביבתו, ידיו, רגליו, גופו ע"י פיו. הכרה זו הכרחית בכדי שידע איך להשתמש באבריו או בחפצים בסביבתו לכשיחזק את שריריו דיים והתפתחותו תוביל אותו להתקדמות בשימושם. כאשר תינוק יש מוצץ נמנעת ממנו האפשרות של הכרת הסביבה באופן מעמיק ביותר לשימוש עתידי. יש כאן פגיעה רצינית בהתפתחות של התינוק, בסקרנות שלו, ביכולת שלו להכיר את סביבתו וכן היכולת שלו להכיר את עצמו ויכולותיו.

במישור הפיזיולוגי. כאשר התינוק יונק ולוקח מוצץ. לאחר כ4 או 5 חודשים הוא יתחיל לנשוך את המוצץ ולא יקרה כלום. אך כאשר הוא ינק מאימא שלו והוא ינשק אותה כמו שנשך את המוצץ, האימא תגיב לכאב ולא תיתן לו לנשוך אותה. התינוק מבחינת התפתחות מוחו אינו יכול להבין הבדלים דקים אלא הבדלים גסים וחדים ולכן אין ביכולתו להבין מה ההבדל בין שד למוצץ. הוא ימשיך לנשוך את האם וכך תיווצר בעיית הנקה שעלולה לסיים את תהליך ההנקה ולגרור אחריו בעיות נוספות (ראו במאמר על ההנקה בדרך הטבע).

במישור הפיזיולוגי. ההנקה אינה פעולה קלה לתינוק, היא מאד אינטנסיבית ודורשת מאמץ רב מצד היונק. בהנקה מתפתחים שרירי הלסת האחוריים כהכנה לדיבור רהוט ותקין. כאשר תינוק לוקח מוצץ רק שרירי הלסת החיצוניים עובדים במציצת המוצץ ומתחזקים על חשבונן של השרירים האחוריים. לאחר ששרירי הלסת הקדמיים מפותחים דיים אין לתינוק גירוי לפיתוח שרירי הלסת האחוריים ונוצרים בעיות בתחילת הדיבור ואפילו למשך כל חייו של התינוק.

במישור הפיזיולוגי. כאשר תינוק ממלא את הצורך האוראלי שלו במציצת המוצץ , הוא מגרה את מערכת העיכול על ידי המציצה המתמשכת. מערכת העיכול מצידה  מפרישה מיצי עיכול חומציים מאד, אך בקיבה אין מזון. החומציות הרבה שנמצאת בקיבה ללא מזון לעיכול מגרה את דפנות הקיבה ועלול להיווצר כיב קיבה בעתיד.

 

לאור התפקידים הרבים שיש למוצץ מעבר לצורך האוראלי נראה כי כדאי לחשוב בשנית האם המוצץ נועד באמת לספק את הצורך האוראלי של התינוק או לספק שקט תעשייתי להורים המודאגים?

ילד מאושר ושמח בוכה כשיש לו צורך בבכי, אמו מרימה אותו, נותנת לו מקום בליבה גם כשהוא בוכה. הוא נרגע כי אימא אוהבת אותו בכל מצב. ולא צובר משקעים רגשיים שמעיבים על התפתחותו הרגשית והפיזית וממשיך להתפתח בביטחון ובשמחה.